חרוש נ' פורמה קלאב בע"מ

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה בגין תקופת עבודתו של התובע כמאמן במכון כושר שמנהלת הנתבעת.

אלה העובדות הצריכות לעניין :

התובע עבד כמדריך כושר בנתבעת מיום 1/6/04 ועד חודש אוקטובר 2010 ועיקר עיסוקו היה בהעברת שיעורי "ספינינג" לקבוצות.

ביום 11/10/10 אירעה לתובע תאונת עבודה, כאשר במהלך שיעור ספינינג, בעת שרכב על אופניים הוא נחבל מפדל ונפגע בקרסולו.

הנתבעת מילאה עבור התובע טופס בל / 250 והתובע נעדר מעבודה למשך מספר שבועות בהם קיבל דמי פגיעה מהמל"ל.

במקביל, לצד התביעה למל"ל, החל התובע בהליכים לשם הגשת תביעה נזיקית נגד הנתבעת באשר לטענתו תחזוקת האופניים הייתה לקויה, וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות קשה.

על רקע כל אלה, כשבועיים לאחר התאונה, התייצב התובע אצל הנתבעת וביקש לשוב לעבודה פעילה. נמסר לו כי בנסיבות העניין, בטרם יוחזר לעבודה פעילה, עליו להציג אישור רפואי כי הוא כשיר לכך.

אין חולק, כי בהמשך הדברים, ביום 22/11/10 התובע נפגש עם מנהל הנתבעת והציג בפניו אישור רפואי לקוני, לפיו הוא כשיר לשוב עבודה (זאת כאמור, כאשר במקביל התובע העלה בפני המל"ל ובפני חברת הביטוח טענות לפיהן הוא סובל מנכות קשה ומאי כושר).

יאמר מיד, כי האישור שהציג התובע לנתבעת ביום 22/11/10 לא הוגש לתיק, ואולם אין חולק כי מדובר היה באישור סתמי, אשר לא התייחס לסוג העבודה של התובע כמדריך כושר, ולא פירט את מצבו הרפואי. בעדותו בפנינו הודה התובע כי לא היה מקום להשיבו לעבודה על סמך האישור שהציג:

"באתי אליו לא פעם אחת פעמיים, זה היה בלית ברירה כי הייתי חייב לעבוד. אשתי לא עבדה ולא היו לנו משכורות. התחננתי אליו שיחזיר אותי לעבודה, יכול להיות שהוא צדק שהוא לא החזיר אותי. והמצאתי לו בסופו של דבר אישור של אורטופד שאני יכול לחזור לעבודה אבל לא היה דבר כזה, אסרו עלי לחזור לעבודה למרות שרציתי לחזור."

מעדותו של מנהל הנתבעת (ראה עמ' 9 לפרוטוקול) עולה בבירור כי הנתבעת הייתה חשדנית ביחס לאותנטיות של טענות התובע לגבי מידת פגיעתו בתאונה. לטענת הנתבעת, התובע התבקש להמציא מסמכים רפואיים לעניין פגיעתו למזכירת הנתבעת, ולטענת מנהל הנתבעת, הוא הבין מהמזכירה שבדקה את המסמכים כי מדובר בפגיעה שטחית בלבד. על אף האמור, לאור הטענות שפורטו על ידי התובע ביחס למצבו הקשה לא ניתן היה להשיבו לעבודה סדירה מבלי שיציג אישור רפואי.

נציין, כי לבית הדין לא הוגשו מסמכים רפואיים כלשהם ביחס למצבו הרפואי של התובע בסמוך לאחר התאונה. ממסמך רפואי מיום 22/12/10 (אשר נדמה כי נועד לצורך התביעה שהוגשה למל"ל, ולא הועבר לנתבעת) עולה כי לתובע נגרם קרע בגיד אכילס אשר נתפר בסמוך לאחר התאונה. עוד הוברר מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה כי בגין פגיעתו בעבודה, התובע הוכר על ידי המל"ל כבעל נכות צמיתה בשיעור 15%. מאידך גיסא אין חולק כי התובע חזר לעבודה כמאמן ספינינג במקומות עבודה אחרים ומכאן שאפשר שלא יכול היה להתפטר בדין מפוטר על רקע מצבו הרפואי.

מכל מקום, בנסיבות שפורטו לעיל, לאור אי הבהירות ביחס למצבו הרפואי של התובע, ולכשירותו לשמש כמאמן כושר, בפגישה שהתקיימה ביום 22/11/10 הודיע מנהל הנתבעת לתובע כי האישור הסתמי שנמסר על ידו איננו מספק את הנתבעת, ולפיכך לא תוכל להשיב את התובע לעבודתו.

ביום 2/12/10 שלחה ב"כ התובע (שהיא גם אשתו), מכתב לנתבעת, במסגרתו ציינה כי התובע הציג מסמך רפואי וביקש לחזור לעבודה וכי לנוכח סירובה של הנתבעת להשיבו לעבודה עליה לשלם לו פיצויי פיטורים (נספח א' לכתב ההגנה).

ביום 5/12/10 השיב ב"כ הנתבעת (נספח ב' לכתב ההגנה) כי לדידו לא יתכן שהתובע יציג גרסאות סותרות בהליך הנזיקי ובהליך בפני המל"ל ובמגעיו עם התובעת, ולפיכך עמד על כך שהתובע ימציא אישור רפואי מפורט לפיו הוא כשיר לעבודה בחדר כושר וזאת כתנאי להחזרתו לעבודה.

בסיום המכתב צוין :

"אודה על קבלת תשובתך בהתאם האם מרשך מתכוון להמציא את האישור הרפואי הנדרש או לחילופין כי הוא בוחר להפסיק את עבודתו אצל מרשתי."

נראה כי נערכה שיחה טלפונית בין ב"כ הצדדים שלאחריה השיבה ב"כ התובע במכתב בו חזרה בעיקרו של דבר על טענותיה לפיהן משלא מוחזר התובע לעבודה – הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

ביום 13/12/10 השיב ב"כ הנתבעת כי התובע לא המציא מסמך רפואי שיעיד כי הוא כשיר לשוב לעבודה כמדריך כושר, ולכן, כל זמן שלא יעשה כן, אין אפשרות להשיבו לעבודה, עוד הודיעה הנתבעת, כי ככל שלא ימציא מכתב המאפשר לו לשוב לעבודה כמאמן כושר, הנתבעת תראה בו כמי שהודיע כי הוא בוחר להפסיק את עבודתו אצל הנתבעת (נספח ד' לכתב ההגנה).